לעתים קרובות דמיינתי איך זה יהיה אם פתאום אראה אותו בטעות. אחרי 16 שנים … שלא דמיינתי. אבל מה זה משנה? הוא גם בבית הספר במשך שנים רבות לא שם לב אלי. למה הוא ישים לב אלי עכשיו? כמובן שראיתי את התמונות שלו ברשתות החברתיות, שם הוא עמד אצלי ב “חברים”. אבל אז מה? אבל עדיין הפנטזיות לא נתנו לי מנוחה, כל כך רציתי לראות אותו ולא רק לראות אותו…
מפגש מקרי של נערת ליווי
כידוע, אם אתה רוצה משהו מאוד חזק, זה חייב להתגשם. באותו יום יצאתי לקניות בחיפוש אחר נעלי נערת ליווי שמתאימות לשמלה החדשה שלי. אבל לא מצאתי. כשסטיתי, נכנסתי לבית קפה בקניון. כשעמדתי בתור קטן, חשבתי באיזה קפה לבחור, כשלפתע שמעתי את שמי: “ולריה?». פניתי לקולי וקפאתי. מהר מאוד הבנתי מי מולי, צעקתי בקול רם מדי: “אנדריי!».
ברגע הבא חלפה בראשי המחשבה, ” איך אני נראה? אני אפילו בלי שיער…”. הצבע הציף את פני והוא חייך לרווחה. כמה הוא גבוה ו … יפה! בהחלט במציאות הוא נראה טוב יותר מאשר בתמונה (ואני צפיתי בתמונות שלו פעמים רבות, אינסופיות).
“נכנסת לקפה?”שאלתי שאלה מטופשת, מנסה להרים את עצמי.
“כן, פשוט נמאס לי לחפש מתנת יום הולדת. אני לא מוצא שום דבר מתאים. ואתה?”הוא תמך בשיחה.
“אותה תמונה, אני לא יכול למצוא את הנעליים המתאימות של נערת השיחה!»
“אז בואו ניקח הפסקה ונשתה קפה!”הוא חייך. הרגשתי את ההתרגשות מתחת לכף מפרספקטיבה אחת-לשבת לידו. לפעמים החלפנו הודעות ברשתות החברתיות, אבל פחדתי להטריד אותו יותר מדי. פתאום ועכשיו הוא הציע לשתות קפה רק מתוך נימוס. אז ניסיתי כמיטב יכולתי לדכא את ההתרגשות.
“כן, יהיה נחמד לשבת קצת!לקחנו קפה ומצאנו שולחן פנוי בפינה הרחוקה. והלכתי לשם בהתרגשות. לא הצלחתי להירגע. אנחנו נשב זה לצד זה…
כשישבנו, שתקנו לרגע. לא ידעתי מה לומר. ידעתי עליו הרבה, מעולם לא ביליתי איתו לבד ככה. לגמתי קפה מהר מדי, אז שרפתי את גרוני. הקצף נשאר על השפתיים. כמה טיפשה נראיתי! אנדרו לקח מפית וניגב לי את האף. ברור שקצף הקפה הגיע גם לשם. אבל למרבה המזל, הכל היה בסדר בהמשך.
העיקר שהזמן נמשך לאט ככל האפשר
עד מהרה דיברנו על הנושאים הרגילים ביותר. הקפה שלי התקרר. למרות שלא מיהרתי, כבר גמרתי לתחתית. זה היה כל כך מצטער. בקרוב נצטרך להיפרד … אבל הדבר הטוב הוא שראיתי אותו וישבתי לצידו. נחמה חלשה, אבל עדיין…
אבל אנדרו הפתיע אותי מאוד בשאלה: “אתה יכול לעזור לי? אז אני אעזור לך!». בהתרגשות הרמתי את עיניי אליו בשאלות.
“חשבתי, למה שלא נצא לקניות ביחד. אתה תעזור לי לבחור מתנה, ואני אעזור לך-נעלי נערת ליווי!». נחנקתי מהר יותר. זה היה נס לבלות איתו קצת זמן. הייתי מסוחררת, בין אם מקפה ובין אם מתרגשת, כשהלכנו יחד בקניון.
“אתה יודע, יש כאן חנות בקרבת מקום. אני מכיר את הבעלים. יש כל כך הרבה נעליים! אולי נלך לשם?”הוא הציע. הנהנתי בהסכמה. הלכנו לשם. הבעלים היה בחנות, הוא ואנדריי דיברו. וכמעט מיד אנדרו אמר למה באנו. הלב שלי התנפץ חזק יותר כשהוא אמר שבאנו לבחור נעליים ל “חברה” שלי.
“למה שלא תלבשי את שמלת נערת השיחה שלך?”הציע אנדריי. הלכתי לחדר ההלבשה. בקושי הורדתי את השמלה שלי-הידיים שלי רעדו. והיה לי חם מנשוא. אני מזיעה. והסיבה לא הייתה החום בחנות-המזגן עבד. הסיבה הייתה אנדרו! הוא היה קרוב! השמלה שבחרתי בה נעליים, היא הייתה ערב-קצרה ומתאימה. השמלה הדגישה את גופי בצורה מושלמת. מה אם משהו לא בסדר איתי? לא ידעתי איך אצא מהדוכן, פחדתי להסתכל לו בעיניים. אבל הייתי צריך לצאת. כשהסתכלתי במראה, לא מצאתי פגם, משכתי את הווילון ויצאתי החוצה.
כשיצאתי, הבחנתי במבטו המעריך. הוא בחן אותי מכף רגל ועד ראש ואז הביט בי בעיניים. ו “קראתי” במבטו שהכל נהדר.
“אתה נראה נהדר, השמלה מתאימה לך מאוד! כל שנותר הוא להרים את הנעליים! נעליים בקומה השנייה-בוא נלך, ” הוא הושיט לי את ידו. הוא אחז בזרועי, והרגשתי נרגש בבטן התחתונה. איך זה אפשרי, כי הוא רק החזיק את ידי? לא יכולתי לקבל אורגזמה ממגע תמים של הידיים שלנו? כשעלינו, פתחנו את ידינו. הסתכלתי מסביב. כן, היו הרבה נעליים. אז לקחתי זוג אחד או שניים.
